שכונת מחלול שלי

סקיצת צריפי מחלול א 1939

בית חרושת דלפינר בשכונת מחלול

אוהלי גדוד העבודה בשכונת מחלול לצד רחוב הירקון

המתחם המרובע בשמאל התמונה הוא בית החרושת לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ שהסליק בקרבו את מכון א’ של ההגנה. מעל למתחם ניתן להבחין ברחוב עם ישראל חי המקשר בין רחוב הירקון לרחוב ארנון. בפינת עם ישראל חי ורחוב ארנון, ‘הבית הכחול’. מימין ל’לבקוביץ’ מסומן בחץ אדום, בית החרושת לאריגת משי, ‘דלפינר’. הבית בן 3 הקומות, השני משמאל בימין התמונה (לכיוון יפו), הוא הבית האדום ומשמאלו בית הספר הימי זבולון. מתחת ומשמאל לבית הספר הימי - על החוף - מועדון ה'טיר'

המתחם המרובע בשמאל התמונה הוא בית החרושת  לעיבוד עורות של האחים לבקוביץ שהסליק בקרבו את מכון א’ של ההגנה. מעל למתחם ניתן להבחין ברחוב עם ישראל חי המקשר בין רחוב הירקון לרחוב ארנון. בפינת עם ישראל חי ורחוב ארנון, ‘הבית הכחול’. מימין ל’לבקוביץ’ מסומן בחץ אדום, בית החרושת לאריגת משי, ‘דלפינר – יוחננוף'.  הבית בן 3 הקומות, השני משמאל בימין התמונה (לכיוון יפו), הוא הבית האדום ומשמאלו (מבנה לבן מלבני בניצב לחוף ) –  בית הספר הימי 'זבולון'.  משמאל ומתחת לבית הספר הימי (מבנה כהה לאורך רצועת החוף) – אחד ממועדוני ה'טיר'.

 אהלי ‘גדוד העבודה’ בשכונת מחלול, שנות ה-20מועדון הקליעה 'טיר'בית הקברות המוסלמי, מחלול (הבית עם שלושת החלונות הוא בית הכנסת) ובריכת גורדוןהכניסה לצריף של משפחת ציפר, אפריל 1941

לוח זיכרון לזכר בני שכונת מחלול שמסרו נפשם במלחמת השיחרור

צלם: מנחם קוזלובסקי

המדרגות לחוף הים שלמרגלות שכונת מחלול   אלטלנה בלהבות אל מול הבית האדום כשעל הרכס והחוף פרוסה שכונת מחלול

שְׁכוּנַת מַחְלּוּל / אליהו ציפר

עַל מָצוּק כֻּרְכָּר תָּלוּל,
בְּפַאֲתֵי מַעֲרָב,
יוֹשְׁבָה שְׁכוּנַת מַחְלּוּל,
אֻכְלוּסִיָּתָהּ – עֵרֶב-רַב.

בַּנַּאי, טַיָּח, טַפְסָן,
וּבַטְלָן רוֹעֶה-קַדִּים.
אַלְטֶע-זָאכֶן בַּעַל מַחְסָן,
וְשׁוֹטֵר הַדּוּר בְּמַדִּים.

גַּם נָשִׁים לַשְּׁכוּנָה, יוֹצְאוֹת דֹּפֶן.
כֹּחַן בְּרְכִילוּת, זוֹ מוּכָחַת,
גַּם אִם אֱמֶת סִפּוּרַן בְּכָל-אֹפֶן,
הוּא מַעֲצִים וְעוֹלֶה כְפוֹרָחַת.

וְיַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה פָּרִים,
כָּאַרְבֶּה, אַלְפֵי וּרְבָבָה,
יוֹם אֶחַד בֵּינוֹתָם הֵם רָבִים,
יוֹם שֵׁנִי, מִשְׂחֲקֵי אַחֲוָה.

כַּדּוּרֶגֶל, מַחְבּוֹאִים, תּוֹפֶסֶת,
עִם קֻרְטוֹב פִּרְחָחוּת וְהִתּוּל,
חֹפֶן חוֹל בְּגִּיגִית שֶׁל כּוֹבֶסֶת,
וּדְּלִי עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל חָתוּל.

וּצְרִיפִים מְרוּטִים בְּלֹא טֹרֶף,
שׁוֹקְקֵי כָּל מַקָּק וּבִישִׁין.
הַגֶּשֶׁם דוֹלֵף בַּם בַּחֹרֶף,
וּבַקָּיִץ, יוֹקֵד הַחַמְסִין.

וְהַיָּם הַכָּחוֹל מִשְׂתַּרֵעַ,
לְעִתִּים הוּא סוֹעֵר אוֹ שָׁקֵט,
וְלַחוֹף, אֵין לוֹ אַח אֶין לוֹ רֵעַ,
הַצּוֹעֵד בֹּו צְדָפִים יְלַקֶּט.

בְּסֻכַּתּוֹ הַמַּצִּיל מְיַצִּיעַ,
רְחִיצָה הוּא אוֹסֵר אוֹ מַתִּיר,
לַמְתֻּסְכַּל מְאִיסוּר רַק אַצִּיעַ,
סוּר דָּרוֹמָה לְבִיתַן שֶׁל הַ"טִּיר".

עַל סַף מִלְחָמָה הֶעֱפִּילוּ,
"טַיגֶר-הִיל", וּ"פָּארִיטָה" לָחוֹף,
מֵאוֹת מִשּׁוֹאָה הֵן הִצִּילוּ,
וְהָיוּ לְמִרְקָם שֶׁל הַנּוֹף.

וּמֵאִידָךְ, אֱנִי-קְרַב "אַלְטָלֶנָה",
מִשְׁמוֹעַ, אָזְנַי תְּצִלֶּנָה.
הָיִיתִי בַּחוֹף בְּמְעוֹף פְּגָזִים,
שֵׁשׁ שְׁרִיקוֹת, וְקוֹלוֹת נֶפֶץ עַזִּים.

בְּמִשְׁעוֹל בֵּין צְרִיפִים בּוֹץ וָרֶפֶשׁ,
וְגָדֵר-דְחוּיָה רְכוּנָה,
גַּם אִם בָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ,
לַטּוֹב תִּזָכֶר הַשְּׁכוּנָה.

.

הכותב: אליהו ציפר מצריף 50א', שכונת מחלול א' וגר במקום משנת 1937 עד 1949

תחילה, אל פירוש השם מחלול: זו מילה תורכית שמשמעה: 'אדמה ללא בעלים'.

(הסופר שלמה שבא, מוצא קשר בין "מחלול" ובין "חלל" עפ"י האמור בספר דברים כא 1: "כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ".)

ראשיתה של שכונה זו במאורעות 1921, שאז ברחו פליטים יהודים רבים מיפו, ומועצת העיר תל-אביב חיפשה מקום בו תוכל לישב אותם ואת אנשי העלייה השלישית זה מקרוב באו. המקום שנמצא, לאורך חוף תל אביב כ-500 מטרים על מצוק הכורכר במקביל לרצועת חוף הים, ונתחם מעט דרומה לרחוב גורדון ומעט צפונה לשדרות קק"ל (היום שדרות בן-גוריון). גם אנשי 'גדוד העבודה נטו אהלם במחלול (ראו תמונה). סיבה נוספת לבחירתה של מועצת העיר תל-אביב במקום זה היתה מניעת התפשטות בית הקברות המוסלמי דרומה לכיוון יפו. ואכן,  צריפיה הצפוניים של מחלול ב' נשקו לגדר קבר השייח' עבד אל נבי,  גדר שתוחמת עד היום את גבולו הדרומי של בית הקברות המוסלמי. בית הקברות המוסלמי אשר ערביי סומייל קברו בו את מתיהם החל מהרבע האחרון של המאה ה-19 (היום בקרבת קצהו הדרומי של גן העצמאות – ראו המתחם מוקף החומה בקדמת התמונה, מדרום לו צריפי השכונה ומימינם, בריכת גורדון),  הוקצה לערביי יפו, במקביל להקצאת בית הקברות שברחוב טרומפלדור ליהודים בשנת 1903, בפרוץ מגיפת כולירה ביפו, מאחר והשלטונות התורכיים חששו מקבורת קורבנות המגיפה ביפו פן תסכן קבורה זו את התושבים החיים.

הייתה זו שכונת צריפים בנוית לוחות עץ, חלקם פליטת גלי הים, וחלקם ליפטים נטושים, אשר צופו במה שנקרא 'טול' (נייר עבה משוח בזפת) כדי למנוע דליפת מים. הגגות היו עשויים רעפי בטון על קורות עץ משופעות, אף זאת כדי למנוע דליפת מים.

השכונה נחלקה לשתיים, מחלול א' אשר גבולה הדרומי נקבע מעט דרומה לרחוב גורדון, וגבולה הצפוני, עד בקרוב אל מול רחוב עם-ישראל-חי, ומחלול ב' משם צפונה עד גבולו הדרומי של בית הקברות. להנחת כותב שורות אלה, חלוקה זו באה לבטא ותק של תושבי מחלול ב', לעומת תושבי מחלול א'.

חשמל היה בל יראה ובל ימצא, למעט צריפים ספורים ליד רחוב הירקון, אשר יכלו למשוך כבלי חשמל מן העמודים שהוצבו שם ברחוב. ואם חשמל לא היה, עכברושים היו בה בשפע, וכותב שורות אלה אף זכה פעם, בהיותו פעוט, בנשיכתו של עכברוש עת נם את שנתו. לעתים ניתן היה למצוא בה בשכונה גם קיפודים, אשר הצליחו לשרוד בה, חרף הפיכתה של השכונה ל"פרבר" אורבני.

שני מבנים יוצאי דופן היו בה בשכונה, בקרבת רחוב הירקון. והמבנים: בית חרושת 'לבקוביץ' לעיבוד עורות, ובית חרושת  'דלפינר – יוחננוף' (דלפינר, איש הטכסטיל שעלה מלודז' שבפולין) לאריגת וצביעת משי. בית החרושת 'לבקוביץ', כמיטב המסורת הבורסקאית, הדיף ריחות "ניחוח" עזים. כנראה, שזו הסיבה שההגנה החליטה להקים במרתפיו מפעל של קדם התע"ש – 'מכון א' של ההגנה, אשר שרד את כל מקרי העוצר והחיפושים של הבריטים. שני בתי-חרושת אלה הזרימו אל הים שפכים עתירי כימיקלים ולכלוך. אך באותם ימים רחוקים של שנות השלושים והארבעים, טרם באה לעולם תודעת איכות הסביבה, ושפכים אלה נשאבו בששון אל הים. מבנים נוספים, אשר פארו את קרבת השכונה: 'הבית האדום' מדרום לשכונה, אשר ראשיתו כמשרדי הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, המשכו כמטה המשטרה הצבאית הבריטית באזור, ואחריתו כמטה הפלמ"ח. ובין לבין שימש כסניף של ספריית 'שער ציון' העירונית. מבנה נוסף, אשר היה בנוי מעץ, היה מועדון 'טִיר' אשר שכן על שפת הים, למרגלות ה'בית האדום', ובו רובי-אוויר לשם ירייה אל מטרות קרטון. במקום היו גם מכונות חשמליות למשחק (אשר כיום מחליפים אותם מחשבים הקטנים פי כמה), מוּשַׂא לילדי השכונה, אשר בשל מחסור כיס, נאלצו להסתפק רק בצפייה באותן מכונות. וכמובן, בתי-המרחצאות אשר שכנו על החוף, בהם ניתן היה לאכסן את בגדי המתרחצים בים, ואף לקבל מקלחות של מים זכים.

בקרבת בתי-המרחצאות, שכנה סוכתו המיתולוגית של המציל אהרונצ'יק, (אהרן בראל) עמו כיכב כמציל גם ה"אילם", אשר שמו מעולם לא נודע לנו. וגם כרמי, חוכר הצבת כסאות הנוח על החוף, זכור לטוב, וזאת למרות שרדף אותנו ילדי השכונה בזעף, בגין בורות אשר כרינו במתחם החכירה שלו בחוף.

ולהבדיל מכל המבנים הללו, בית-הכנסת (ראו תמונה) אשר שכן בצפון השכונה, בו התקיימה בר-מצוותו של כותב שורות אלה, שנודע כ"בית-הכנסת של החייטים", למרות שלכותב שורות אלה לא ידוע על חייטים אשר היו בסביבה. עם פרוק השכונה הועבר בית הכנסת לרחוב ארנון ונקרא בית כנסת 'יחזקאל' בו נמצא לוח הזיכרון (ראו תמונה למעלה) לבני שכונת מחלול שנפלו במלחמת השחרור.

חופי מחלול זכו לביקורן של שלש אניות אשר הטילו את עוגנן סמוך לחוף, כאשר תושבי השכונה בהמוניהם, ואני הקטן ביניהם צופים בהן.

הראשונה, "פאריטה", אניית מעפילים אשר הגיעה לחוף אל מול 'הבית האדום', ביום 22.8.1939 .

השנייה, "טייגר-היל", אף היא אניית מעפילים אשר הגיעה אל מול המקום בו שוכנת כיום כיכר 'אתרים'. האנייה הגיעה ביום 1.9.1939 הוא יום פרוץ מלחמת העולם השנייה. ומשום שאני זוכר את הגעתה, הרי למרות שהייתי ילד בן ארבע, אני זוכר בגינה את יום פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ציון לשתי אניות אלה, ולכל אניות המעפילים שהגיעו אל חופי הארץ, מצוי באתר ההנצחה שב"גן לונדון" אשר ברחוב הירקון מול רחוב בוגרשוב.

האנייה השלישית היא "אלטלנה", (שמו הספרותי של זאב ז'בוטינסקי) אניית הנשק של האצ"ל אשר הטילה עוגן בדיוק במקום בו הטילה עוגן האנייה "פאריטה", תשע שנים קודם לכן. האנייה הגיעה ביום 21.6.1948 וכעבור יום הופגזה ממחנה 'יונה', אשר שכן מצפון למלון 'הילטון'. כמו רבים מתושבי השכונה, הייתי על החוף עת זו הופגזה, ושריקת הפגזים עדיין מהדהדת באוזני. שמעתי מן ההיסטוריון ד"ר מאיר פעיל, כי האנייה הופגזה רק בפגז אחד, אולם אני זוכר במו אוזני הרבה יותר מפגז אחד, למירב זכרוני שישה פגזים. האנייה החלה לבעור, ובשל החשש שתתפוצץ על כל ארסנל התחמושת שבה, נדרשו תושבי השכונה לעזוב את צריפיהם ולנדוד מזרחה. ציון לאנייה זו מצוי על לשון מזח אבן אל תוך הים ובטיילת, כמאתיים מטר דרומה למקום בו עגנה.

רוב ילדי השכונה – למעט ילדים דתיים אשר למדו בבתי ספר של ה'מזרחי', למדו בשני בתי-ספר. האחד "תל-נורדוי" אשר שכן ברחוב פרישמן, והשני 'נס-ציונה' אשר שכן ברחוב גרץ.

אזורי המשחק של ילדי השכונה, היו בעיקר שפת-הים, בו יכולת באותם ימים רחוקים לשחק בכדורגל, או לצוד סרטנים, מתוך בורות מאורתם (כיום שפת הים נקיה מסרטנים, ואלה בל יראו ובל יימצאו), או סתם לחפור בורות בחול. בימי סעור הים, ניתן היה לסרוק את החוף בחיפוש אחר מטבעות כסף. (כיום השתכללה השיטה וסורקי החופים עושים זאת בעזרת מגלי מתכות).

לעניין הסערות בים, ראוי להזכיר את המסורת שהייתה נהוגה, שאין להתרחץ בים לפני חג השבועות. מקורה של מסורת זו, להערכתי, העובדה שסמוך לפני חג השבועות, היה הים סוער במיוחד, וזאת מחמת עליית הנילוס על גדותיו, שסחף
חולות שגרף עמו בעת הפשרת השלגים על הקלימנג'רו, ניכרו אפילו עד חופי תל-אביב. אפשרות נוספת לאיסור רחצה עד לשבועות – זו ספירת העומר, לדידם של אנשים דתיים. אזורי משחק אחרים לילדי מחלול א', היו מגרש ברחוב הירקון 146, שאז עמד ריק, ובירכתיו גינת גורדון, אשר לה כניסות גם מרחוב הכרם וגם מרחוב ארנון. כמו כן המגרש שהיה בקרן הרחובות עם-ישראל-חי והירקון, מקום בו שוכן היום מלון "בזל". ילדי מחלול ב' היו משחקים, או בשדרות הקרן הקיימת, או בשטחי הקרקע הפנויים של בית הקברות המוסלמי. לעתים חברו ילדי מחלול א' ומחלול ב' לקבוצת כדורגל אחת, אשר התחרתה בקבוצות כדורגל של שכונות אחרות.

בשכונה עצמה לא היו חנויות מכולת, ואלה שכנו ברחוב הירקון. האחת: חנותו של 'לִיזֶר', ברחוב הירקון פינת עם-ישראל-חי, בבניין בו שכנו גם משרדי ביהח"ר דלפינר יוחננוף. והשנייה חנותו של 'מילמן', כשמונים מטר צפונה ממנו.

בעת מלחמת העולם השנייה, בעקבות שתי ההפצצות אשר האיטלקים הפציצו את תל-אביב, נבנו בשכונה מקלטים. לי זכור מקלט האבן אשר שכן בתוככי חצר ביהח"ר דלפינר. במלחמת העצמאות, פגעה ביום 11.7.1948 פצצה בתוככי השכונה, והרגה ילדה כבת 13 בשם תקוה קפלן, ואת בן-עטר יעקב, חייל בחופשה. אם ובתה, פרידלנד רבקה ואסתר, נפצעו, ונפטרו מפצעיהן מספר שבועות לאחר מכן. אני שהייתי על גבעה מרוחקת מן השכונה כ 5- ק"מ (שכונת הדר יוסף ) ראיתי את המטוס מטיל את הפצצה ואמרתי לעצמי, כי נראה לי שזו פגעה במחלול, הערכה שלמרבה הצער הייתה נכונה. ביום אחר פגעו פצצות נוספות בקרבת השכונה, ברחוב גורדון, וברחוב הירקון 148. כותב שורות אלה, שהה עם משפחתו בקומת הקרקע של רחוב הירקון 148 אשר שמשה כמקלט, עם עוד רבים מתושבי השכונה, שנמלטו לשם בעת האזעקה. ולמרות שהבניין נפגע בפצצה, אשר הרסה את כל קומתו האחרונה, איש מיושבי המקלט לא נפגע.

—————————-

אני מביא להלן את שמות אנשי שכונת מחלול למשפחותיהם על מקצועם (מעט מן הרבים, ורק אלה הידועים לכותב) ממוינים לפי א"ב של שם המשפחה, עם הערות לגבי אירועים מיוחדים לאותה משפחה, כאשר בעקבות שם המשפחה יבואו ילדי המשפחה – מן הגדול לקטן, גם אלה – רק הידועים לכותב: חלק ממספרי הצריפים יחזרו על עצמם בשל חילופי דיירים.

 

אורינובסקי אהרן וחיה ילדיהם: עליזה, לאה. צריף 47.
אלישביץ שמעון וגבי בתם: אסתר. צריף 109.
אנטיפוב אברהם ואידה נגר. ילדיהם: רינה, נורית ודני.
אשרוב יעקב ויפה בן: אמנון, ילדים נוספים. צריף 43.
בונק ילדיהם: זאב ובן נוסף.
ביאלסטוצקי עובד עירית תלאביב. בנו: גדעון.
ביבר אורג. ילדיהם: שולמית, חיים.
בלאו חיים ברוך וצפורה בנם אברהם שמעון הי"ד נפל ד' סיוון תש"ח ביהודיה.
בןעטר ישעיה ושרה בנם יעקב הי"ד נהרג ביום 11.7.1948 בהפצצה מצרית על השכונה.
ברטמן סייד וצבע. ילדיו: אהרן, יוכבד.
גוטמן דוד וטובה חייל מן הגדודים העבריים, התנדב לצבא הבריטי ונפל בשבי ביוון. לאחר שחרורו סדרן בהבימה. ילדיהם: בלהה, רבקה, שרה, שמואל, משה.
גולוב מוכר תירס. ילדיהם: משה ושני בנים נוספים.
גונדיונסקי משה ילדיו: מרדכי, פנחס, שבתאי.
גורני בן: אריהצריף 42 ליד בית החרושת של דלפינריוחננוף.
גרבר בןציון וצפורה ילדיהם: בת, יוסף – שחקן תיאטרון.
גרובר נתנאל וזינה פועל בניין. ילדיהם: שמעון, אורי וילדה נוספת. גרו במקום גם זוג הורים קשישים. צריף 43.
גרינבוים חיים ושושנה עובד עירית ת"א, חבר וועד השכונה. ילדיהם: ראובן, ירדנה, רותי ישראל.
גרשוביץ משה  
הולצשטיין דב וצביה ילדיהם: יאיר, רבקה, סימה שנולדה לאחר עזיבת המשפחה את השכונה.
ויינרב יצחק ורבקה נגר. בת חנה.
וייס משה ויוטה בעלי מכבסת "קשר". ילדיהם: מוטי, חובי. צריף 83
ויסר שלמה ויוכבד צבעי. בנותיהם: כרמלה, שרה, אביבה.
זונאבנד מנחם טבע בים עת ניסה לאסוף ארגז תפוזים. בתו: יוכבד.
זינגר פריץ ורחל נשא לאישה את אלמנת זונאבנד. ילדיו: גדעון שחקן, רות.
זמיר יעקב וציפורה ילדיהם: בןעמי, שמואל.
זנדברג ילדיו: משה, יהושע.
ז'ק מאיר ושרה ילדיהם: ברוך שהתנדב לבריגדה, יעקב, יצחק, צבי (סוור בנמל) מרים, עדינה (נפטרה בילדותה).
טופוריק אליעזר בן: אריה.
טישלר שלמה ושרה ילדיהם: מלכה, איילה, אברהם, יצחק, פרץ, יעקב, דני.
כץ דב וחנה קיוסק בפינת שדרות קק"ל בןיהודה. ילדיהם: משה, יוסף (התנדב לבריגדה), דבורה, אלי. צריף 51.
כרמי יגאל וחווה בעל זיכיון לכסאות נוח על שפת הים, ובעל חנות למכשירי כתיבה ברחוב דיזינגוף.
לאופר נגר ומכוון פסנתרים. בן: מאיר. צריף 49.
לוינסון יוסף ואיטה בנם זאב הי"ד נפל י"ז כסלו תש"ז.
ליכטמן בת.
לנדסמן ראובן ותמר בנאי. ילדיהם: ישעיהו, אבישי, אמוץ, שלמה. צריף 51.
מאירמן אברהם ושרה לבית וינר ילדיהם: רבקה, הניה, סימה, אליעזר, נחמה, זמירה. צריף 116.
מושס שלמה ולאה סייד וצבע. ילדיהם: יוחנן (התגייס ללח"י בגיל 12) ודב.
מיכוביץ רפאל וחנה בעל באסטה לגזוז בשוק הכרמל. ילדיהם: שרה, יצחק, שלמה. צריף 44.
מיכלסון צבי ורחל בנם שמואל הי"ד נפל ט' אייר תש"ח בצמח.
מכטי יוסף ופניה בנם מאיר הי"ד נפל א' אייר תש"ח בצפת.
מסר זאב חלבן. ילדיהם: משה, חסידה.
נפחן ברוך ושינדל יפה בנם משה הי"ד נפל ב' באדר ב' תש"ח בצמח.
סופר יצחק ודובה פקיד בתנובה, חבר ההגנה, חבר וועד השכונה. ילדיהם: משה, פנינה. אסתר.
ספונוב יצחק ורחל בנם משה הי"ד נפל י"ז חשוון תש"ט באשדודיבנהצריף 861.
פאייר נפתלי וחיה טייח, ילדיהם: אלכסנדר (יונה). בנם אברהם נפל במילוי תפקידו ביום י"ג באלול תשל"ב.
פוזיילוב* נורי עובד ביהח"ר דלפינר. ילדיהם: עליזה, שושנה, רבקה.
פוזיילוב* יצחק ושרה ילדיהם: גואל, אורי אשר היה מציל בחוף ימה של תלאביב, רבקה.
פולוס מרדכי וברכה ילדיהם: ראובן, יורם.
פולוס דוד פסל.
פילטר ילדיהם: יצחק שהיה מציל בחוף ימה של תלאביב, דבורה, לאה.
פריד חיים משה שוטר. ילדיהם: יעקב וגדעון אשר היה מציל בחוף ימה של תלאביב.
פרידלנד דב ורבקה לבית בוטרמן האם רבקה הי"ד ובתה אתי אסתר הי"ד נפצעו ביום 11.7.1948 בהפצצה מצרית על השכונה, ונפטרו מאוחר יותר מפצעיהן. בנותיהם: שושנה, אילנה.
פריוור (פריבר) אהרן ורחל פסל. בנם יואל הי"ד נפל י"א תמוז תש"ח.
פרלמן חיים ואידה ילדיהם: מרדכי (מוטי), זהבה. צריף 158.
ציפר יונה ורחל לבית נוימן טייח. ילדיהם: אליהו, אילנה. וכן אמה של רחל, הניה. מחלול א' 50א'.
קוטלובסקי דב בן: שמואל.
קורלנדר אברהם ויפה בן: יצחק.
קליינמן פחח ומוכר תירס. ילדיהם: שם לא ידוע – היה בשבי הירדנים במלחמת השחרור, אליעזר מאיר, ושלישיית בנות: אילה, חסידה, ברוריה.
קמחי מרקו ומטילדה פועל בנין. בת: דרורה.
קפלן אליעזר ורבקה בתם תקוה הי"ד נהרגה ביום 11.7.1948 בהפצצה מצרית על השכונה. בן: אלחנן (חני). צריף 38.
קרוצ'יק צבי וחווה יו"ר איגוד החיילים היהודיים ב WW1. ילדיהם: מספר ילדים לא ידוע, בנם רפאל הי"ד נפל י"ט סיוון תש"ח בצמח. יוסףיעקבחיה בוכניק. מחלול ב' בית 71.
קרייצר ספר – חנותו הייתה ברחוב דיזינגוף צפונה לשד' קק"ל. בן.
רוטנברג בתם: ציפורה.
ריינהרץ בנימין וחיה ילדיהם: אמציהיואב הי"ד (עיברת לברלב) היה טייס ונהרג במילוי תפקידו ביום י"א באדר תשכ"ד. בת נוספת. צריף 38.
שוורץ מרדכי וחיה ילדיהם: מלכה, שלמה (שבא).
שטנגר עובד חברת חשמל. ילדיהם: אליהו, נילי.
שפאץ בעלת חנות סידקית על שפת רחוב הירקון.
שפר יעקב אביהם של רפאל ויחיאל.
שפר* רפאל ולאה המנהל הטכני של  ביח"ר דלפינר. ילדיהם: עדה, רעיה. התגוררו במתחם בית החרושת.
שפר* יחיאל ואנה נגר. ילדיהם: יצחק ונחמה. בן אחשמשון הי"דנצר אחרון למשפחתו שניספתה בשואה, נפל ביום כ"ה באייר תש"ח באיזור גשר 'עד הלום' בהתקפת נגד של כוחות גבעתי אל מול הצבא המצרי. צריף 48.

* אחים

תגובות לפוסט “שכונתמחלולשלי

  1. בני קמחי:
    13 בדצמבר, 2008 בשעה 10:05
    כמי שגר בשכונת מחלול א’ צריף מס’ 30 בשנים 1954-1966 קראתי כל מילה בהתרגשות עצומה .הכל היה מוכר .ייש להזכיר גם את הקיוסק המיתולוגי של שושנה יודצקי ברחוב הירקון פינת גורדון במעלה המדרגות הצרות היורדות אל הים.וגם לציין שאת ליזר המכולתניק החליף יעקוב צליק שאצלו עבדתי כילד במשלוחים וכן
    אצל וילף ברחוב ארנון פינת הכרם ואצל וולף בקצה השני של רחוב ארנון.בכל שנה אני עושה יורצייט לגברת רוזנר האצילה מהבית הכחול שנתנה לי תמיד טיפ נדיב מאד של 25
    גרוש.לא כמו הילדים האחרים אני למדתי בבית הספר לדוגמא ע”ש הנרייטה סאלד (מול גן העצמאות)וגם אותו אני זוכר לטובה
  2. אביב:
    13 בדצמבר, 2008 בשעה 10:32
    אליהו שלום
    האם יש לך זכרונות מדוד פולוס?
    אשמח לשמוע
  1. שרה וויסר:
    6 במרץ, 2009 בשעה 6:21 עריכה
    שלום
    נהנתי לקרוא את כל מה שכתבת על השכונה
    גדלתי בשכונת מכלול בשנת 1945
    ברצוני להזכיר לך את הקיוסק של פילאטר שעמד על חוף הים וכל חורף העלו אותו למעלה כל השכנים והעמידו אותו על יד הקיוסק של שושנה
    יש עוד חויות אשמח לקבל תשובה
    אגב גרנו בצריף מאחורי הטיר על יד הצריף של כיסאות הנוח
  2. שרה גרמזי:
    13 במרץ, 2009 בשעה 9:16 עריכה
    לציפר אליהו שלום!שמחתי לקבל את תשובתך, הצטערתי מאוד לשמוע שדבורה ואיציק פילטר אינם בחיים.
    עם משפחת פילטר היו ללנו קשרים טובים, אחותי הגדולה היתה חברה של דבורה ואנו ואחותי הקטנה התחברנו עם לאה, הבת הקטנה של המשפחה.
    לצערי, את מספר הצריף בו גרנו אני לא זוכרת, אבל הצריף שלנו עמד בשכונת “מחלול א’ “. מאחורי הטיר, הצריף של משפחת קורלנדר היה מעלינו, והצריף של משפחת מסר סמוך אלינו.
    על ידנו ממש עמד צריף של כיסאות נוח, בלילות ישן שם אדם ששמו משה. ממי אבי קנה את הצריף אני באמת לא זוכרת, אבל אני יודעת לבעל הצריף הקודם, היה קיוסק ברח’ אלנבי, די קרוב ל”ויטמן”.
    ובכן, שם נעוריי הוא ויסר, קיום שמי גרמזי. רשמתי את שמי הקודם כי קיוויתי שתזכור את משפחתי. גרנו בשכונה מ-1945, כשש שנים.
    שם אבי- שלמה ז”ל, הוא היה צבעי. שם אמי- יוכבד ז”ל. במשפחתנו שלוש בנות, הבחורה כרמלה, הסנדביץ’ זו אני, שרה והצעירה- אביבה.
    נהנתי לקרוא את זכרונותיך, כי גם לי יש זכרונות תואמים וגם נוספים. אשמח שתוסיף את שמנו לבלוג.שרה גרמזי (ויסר)
  3. שרה וויסר:
    15 במרץ, 2009 בשעה 5:20 עריכה
    אלי שלום!את תשובתך ומצאתי את שם משפחתנו בבלוג אגב “ויסר” ולא וויסר זאת כנראה טעות שלי בהדפסה ראשונה.את סימה אני לא זוכרת,אבל את משפחת סדימוב אני זוכרת טוב רחל אחת הבנות במשפחה היה חברתי הטובה.גם את משפחת פריד אני זוכרת פגשתי אותם לפני שנים בגבעתים היתה להם חנות לפיצוחים.גם משפחת אנקר שגרה סמוך למשפחת פריד פגשתי בגבעתיים. לשאלתך היכן למדתי? ובכן שנתיים בתל נורדו
    אצל המורות עבריתה ומרים גולדמן.
    בברכה שרה
  4. אפרים יוכבד:
    10 באפריל, 2009 בשעה 10:53 עריכה
    לאליהו שלום.בשכונה שלנו היו עוד שכנים 1.בעל טכסא בודד, היה נהג טכסי.2. משפחת רוטנברג הבת היתה צפורה(פרנצי). 3.הסנדלר ההונגרי שאשתו יהודית ילדה בן בגיל מאד מאוחר והיתה כבדת ראיה.4. משפחת מרסיק הבן שמו יאיר. 5. יגאל כרמי סופר ילדיםוחנות צעצועים ברח” דיזנגוף ומשכיר כסאות נוח אשתו חווה. אולי תיזכר בהם. בברכה יוכבד.
השארת תגובה

שלום ziffera. יציאה »

  • Drazick:
    11 באפריל, 2009 בשעה 10:36 עריכה
    איזו תמונה מאלפת, חתיכת היסטוריה!
  • yara113:
    11 באפריל, 2009 בשעה 2:34 עריכה
    מרתק,
    אמנם לא גדלתי בסביבה, נולדתי מאוחר יותר אבל למדתי ב-א.ד.גורדון, זוכרת שהיינו מטיילים באזור ובבית הקברות המוסלמי, נפלא שרשמת זכורנות שיהיו לילדים מורשת
    תודה
    יערה
  • פנינה(סופר)רוה:
    21 באפריל, 2009 בשעה 7:27 עריכה
    אליהו שלום ר
    ב,
    סיור במחוזות ילדותנו היה חלק מההפתעות שהכינו לנו ילדינו בחגיגות יובל לנישואנו.ההפתעה המרגשת בסיור היתה צילום דפי האתר שהקמת ובו שמותינו.כך נודע לי תאריך ההפגזה שממנה ניצלתי בדרך נס.התרגשתי בעומדי עם נכדי מול הבית ברחוב הירקון שאליו ברחנו בהפגזות ובעזרתך שיחזרתי פרטים הסטוריים שמפאת היותי צעירה בשנים כשגדלתי במחלול לא הייתי מודעת אליהם.תודה על החייאת השכונה עבורי ועבור משפחתי.
    פנינה לבית סופר רוה
  • מירי קפלן:
    28 באפריל, 2009 בשעה 1:50 עריכה
    שמי חני קפלן הבן של רבקה ואליעזר קפלן אשר התגוררו בשכונת מחלול א אחותי תקוה קפלן נהרגה בהפצצה התרגשתי מאוד לראות את הכתבה על השכונה הכל נכון , הייתי מעוניין ליצור קשר אם האנשים שחיו שם אשמח לקבל תגובות
    0508212145 תודה וחג שמח
  • חיים:
    21 במאי, 2009 בשעה 4:50 עריכה
    הייתי שם ולא פעם אחת
  • וייס חיים:
    23 במאי, 2009 בשעה 1:02 עריכה
    שמי וייס חיים יליד מחלול1938 הצריף שלנו היההראשון כשבאים מכוון הבית האדום נושק למדרכה צריף מספר 4.מחפש נואשות צילום של הצריף הנ”ל בתשלוםנייד 0522736097
  • יהודה ז'ק:
    6 ביוני, 2009 בשעה 12:36 עריכה
    אבי-צבי- כמו כל משפחתו- יליד מחלול ומספר הרבה על השכונה ובעיקר את הארועים שציינת- ההפצצות, ספינות המעפילים ואלטלנה.משפחת ז’ק
    ההוריים מאיר ושרה.
    הילדים- ברוך (לימים דז’ק) שהתנדב לבריגדה, יעקב, יצחק, צבי (סוור בנמל) מרים ועדינה שנפטרה בילדותה.

מאד נהניתי לקרוא את האתר שהינו מענין, נוסטלגי ומצליח לשמח את הנוגעים בדבר..

חבל שאין ציון לשכונה במקום כלשהו

  • דוד (דודי) הכהן:
    27 ביוני, 2009 בשעה 1:32 עריכה
    בהמשך לתגובה 12 – אין אני יכול לשוח תמונות לבלוג?
  • גדי:
    7 באוגוסט, 2009 בשעה 12:19 עריכה
    תודה לך על האתר הנפלא.
    משמים יחזקו כוחך להמשיך ולהרבות.
    האם הכוונה לגדעון זינגר השחקן המפורסם של הצ’יזבטרון.
    אם מדובר באותו אדם אז יש כאן סיפור מופלא שנמחק מתולדות חייו.
    אודה לך אם תענה לי במיל.
  • אלון בנדט:
    9 באוגוסט, 2009 בשעה 8:50 עריכה
    אני נכדם של שלמה ושרה טישלר ז”ל ובנה של מלכה ז”ל האחות הבכורה ,ואחיין של איילה תבדל”א האחות השנייה ושל דני טישלר האח הצעיר יבדל”אנהנתי לקרוא את ראשיתה של משפחתנו בארץ ישראל
  • ענבר:
    9 בספטמבר, 2009 בשעה 12:06 עריכה
    קראתי בהשתוקקות את דבריך. רציתי לדעת מהיכן החלה שכונת מחלול: הורי גרו ברח’ הירקון 24 האם זה נחשב למחלול? דבר נוסף: האם יש לך תמונות של בית ספר הירקון? למדתי בו בשנים הראשונות של בית הספר היסודי ואין לי אף תמונה.
    שנה טובה,
    ענבר
  • yara113:
    13 בנובמבר, 2009 בשעה 8:29 עריכה
    ערב טוב לך מר ציפר
    קראתי בשקיקה את השורות, זוכרת בתור ילדה קטנה את השכונה.
    למדתי בכיתה א.ב בנס ציונה ומשם העבירו אותנו לבית ספר הקליר. בכיתה ו עברנו לבתי חינוך בצפון,א.ד.גורדון, כי המצב הכלכלי בבית היה קשה. זוכרת איך עברנו את הגדרות לבית הקברות המוסלמי, ירדנו לים בין הצריפים
    היו בהחלט ימים לא קלים אבל יפים. אולי תזכור גם את הקיוסק של ברלה בפנת בן גוריון דיזינגוף. את הקיוסק בבן גוריון בן יהודה הזכרת, אני לא זוכרת שמות אבל את הקיוסק בהחלט זוכרת. ברשימה שהזכרת מצאתי שם שמוכר לי מאוד. שלחתי מייל ואני תקווה שצדקתי בהשערתי, אם יוכלו יכנסו לכאן לקרוא.
    האם יש לך קשר לבני צ’יפר , הכרתי אותו ומשפחתו.
    ערב טוב
    אתי
  • ryurach:
    21 בדצמבר, 2009 בשעה 3:21 עריכה
    שלום לך, מבקשת לעדכן את הפרטים לגבי המשפחה של גרינבוים חיים ושושנה, הייתה בת אחת שנפטרה אך היא לא ירדנה!! בבקשה לעדכן מאחר וירדנה עדיין חיה חיים טובים , תודה, יש לה אחות בשם רותי ואח בשם ישראל שנפטר. אני רחלי הבת של רותי. אשמח אם תעדכן את הפרטים. תודה
    כמו כן אשמח לשמוע ממך מה אתה זוכר מחיים ושושנה
  • אסתי טפר (אלישביץ):
    12 במרץ, 2010 בשעה 7:00 עריכה
    היי,
    קראתי בהתרגשות את האינפורמציה המדהימה על השכונה ודייריה.
    אני נולדתי שם עד גיל שלוש. שם הורי: גבי ושמעון אלישביץ. מחלול ב’ 109
    גרו לידנו בני משפחתי, משפחת טופורק שאת עקבותיהם אני מחפשת מאוד. שם הבן אריה, שמות ההורים לא ידועים לי.
    האם תוכל לסייע לי לאתר אותם?תודה, תבורך
    אסתי
    0525689789
  • דוד (דודי) הכהן:
    24 במרץ, 2010 בשעה 11:00 עריכה
    שלום רב,אנא הוסיפו את משפחתה של אמי ז”ל לרשימת תושבי השכונה:

שרה (וינר) ואברהם מאירמן. מחלול ב’ צריף מס’ 116.
ילדיהם:
רבקה בן נחום ז”ל
הניה וולק
סימה יעקובוביץ
אליעזר (אלי) מאירמן
נחמה כהן ז”ל
זמירה דניאלי

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

44 תגובות על שכונת מחלול שלי

  1. שרה וויסר הגיב:

    שלום
    נהנתי לקרוא את כל מה שכתבת על השכונה
    גדלתי בשכונת מכלול בשנת 1945
    ברצוני להזכיר לך את הקיוסק של פילאטר שעמד על חוף הים וכל חורף העלו אותו למעלה כל השכנים והעמידו אותו על יד הקיוסק של שושנה
    יש עוד חויות אשמח לקבל תשובה
    אגב גרנו בצריף מאחורי הטיר על יד הצריף של כיסאות הנוח

  2. שרה גרמזי הגיב:

    לציפר אליהו שלום!

    שמחתי לקבל את תשובתך, הצטערתי מאוד לשמוע שדבורה ואיציק פילטר אינם בחיים.
    עם משפחת פילטר היו ללנו קשרים טובים, אחותי הגדולה היתה חברה של דבורה ואנו ואחותי הקטנה התחברנו עם לאה, הבת הקטנה של המשפחה.
    לצערי, את מספר הצריף בו גרנו אני לא זוכרת, אבל הצריף שלנו עמד בשכונת "מחלול א' ". מאחורי הטיר, הצריף של משפחת קורלנדר היה מעלינו, והצריף של משפחת מסר סמוך אלינו.
    על ידנו ממש עמד צריף של כיסאות נוח, בלילות ישן שם אדם ששמו משה. ממי אבי קנה את הצריף אני באמת לא זוכרת, אבל אני יודעת לבעל הצריף הקודם, היה קיוסק ברח' אלנבי, די קרוב ל"ויטמן".
    ובכן, שם נעוריי הוא ויסר, קיום שמי גרמזי. רשמתי את שמי הקודם כי קיוויתי שתזכור את משפחתי. גרנו בשכונה מ-1945, כשש שנים.
    שם אבי- שלמה ז"ל, הוא היה צבעי. שם אמי- יוכבד ז"ל. במשפחתנו שלוש בנות, הבחורה כרמלה, הסנדביץ' זו אני, שרה והצעירה- אביבה.
    נהנתי לקרוא את זכרונותיך, כי גם לי יש זכרונות תואמים וגם נוספים. אשמח שתוסיף את שמנו לבלוג.

    שרה גרמזי (ויסר)

  3. שרה וויסר הגיב:

    אלי שלום!

    את תשובתך ומצאתי את שם משפחתנו בבלוג אגב "ויסר" ולא וויסר זאת כנראה טעות שלי בהדפסה ראשונה.את סימה אני לא זוכרת,אבל את משפחת סדימוב אני זוכרת טוב רחל אחת הבנות במשפחה היה חברתי הטובה.גם את משפחת פריד אני זוכרת פגשתי אותם לפני שנים בגבעתים היתה להם חנות לפיצוחים.גם משפחת אנקר שגרה סמוך למשפחת פריד פגשתי בגבעתיים. לשאלתך היכן למדתי? ובכן שנתיים בתל נורדו
    אצל המורות עבריתה ומרים גולדמן.
    בברכה שרה

    • טל הגיב:

      שלום רב. התרגשנו מאוד לקרוא על השכונה. גם אני בילדותי המוקדמת גרתי בשכונה, בצריף לצד משפחת שושנה יודיצקי, אנו ממשפחת יפה, אשמח מאוד באם מישהו יודע, כיצד ניתן ליצור קשר עם אריאלה לבית אנקר. או מי מבני משפחתה? תודה רבה

  4. לאליהו שלום.בשכונה שלנו היו עוד שכנים 1.בעל טכסא בודד, היה נהג טכסי.2. משפחת רוטנברג הבת היתה צפורה(פרנצי). 3.הסנדלר ההונגרי שאשתו יהודית ילדה בן בגיל מאד מאוחר והיתה כבדת ראיה.4. משפחת מרסיק הבן שמו יאיר. 5. יגאל כרמי סופר ילדיםוחנות צעצועים ברח" דיזנגוף ומשכיר כסאות נוח אשתו חווה. אולי תיזכר בהם. בברכה יוכבד.

  5. Drazick הגיב:

    איזו תמונה מאלפת, חתיכת היסטוריה!

  6. yara113 הגיב:

    מרתק,
    אמנם לא גדלתי בסביבה, נולדתי מאוחר יותר אבל למדתי ב-א.ד.גורדון, זוכרת שהיינו מטיילים באזור ובבית הקברות המוסלמי, נפלא שרשמת זכורנות שיהיו לילדים מורשת
    תודה
    יערה

  7. פנינה(סופר)רוה הגיב:

    אליהו שלום רב,
    סיור במחוזות ילדותנו היה חלק מההפתעות שהכינו לנו ילדינו בחגיגות יובל לנישואנו.ההפתעה המרגשת בסיור היתה צילום דפי האתר שהקמת ובו שמותינו.כך נודע לי תאריך ההפגזה שממנה ניצלתי בדרך נס.התרגשתי בעומדי עם נכדי מול הבית ברחוב הירקון שאליו ברחנו בהפגזות ובעזרתך שיחזרתי פרטים הסטוריים שמפאת היותי צעירה בשנים כשגדלתי במחלול לא הייתי מודעת אליהם.תודה על החייאת השכונה עבורי ועבור משפחתי.
    פנינה לבית סופר רוה

  8. מירי קפלן הגיב:

    שמי חני קפלן הבן של רבקה ואליעזר קפלן אשר התגוררו בשכונת מחלול א אחותי תקוה קפלן נהרגה בהפצצה התרגשתי מאוד לראות את הכתבה על השכונה הכל נכון , הייתי מעוניין ליצור קשר אם האנשים שחיו שם אשמח לקבל תגובות
    0508212145 תודה וחג שמח

  9. חיים הגיב:

    הייתי שם ולא פעם אחת

  10. וייס חיים הגיב:

    שמי וייס חיים יליד מחלול1938 הצריף שלנו היההראשון כשבאים מכוון הבית האדום נושק למדרכה צריף מספר 4.מחפש נואשות צילום של הצריף הנ"ל בתשלוםנייד 0522736097

  11. יהודה ז'ק הגיב:

    אבי-צבי- כמו כל משפחתו- יליד מחלול ומספר הרבה על השכונה ובעיקר את הארועים שציינת- ההפצצות, ספינות המעפילים ואלטלנה.

    משפחת ז’ק
    ההוריים מאיר ושרה.
    הילדים- ברוך (לימים דז’ק) שהתנדב לבריגדה, יעקב, יצחק, צבי (סוור בנמל) מרים ועדינה שנפטרה בילדותה.

    מאד נהניתי לקרוא את האתר שהינו מענין, נוסטלגי ומצליח לשמח את הנוגעים בדבר..

    חבל שאין ציון לשכונה במקום כלשהו

  12. דוד (דודי) הכהן הגיב:

    שלום רב,
    אמי המנוחה נחמה (מאירמן) כהן גדלה בשכונת מחלול.
    הוריה היו שרה (וינר) ואברהם מאירמן. ילדיהם: רבקה בן נחום (ז"ל), הניה וולק, סימה יעקובוביץ, אליעזר מאירמן, נחמה כהן (ז"ל) וזמירה דניאלי.
    הם עברו בשנות ה-60 ממחלול לשכונה בכביש הטייסים.

    המייל של: david-hc@y-i.co.il
    טלפון: 052-4004039

    אשמח לשמוע מאנשים שהכירו אותם

  13. דוד (דודי) הכהן הגיב:

    בהמשך לתגובה 12 – אין אני יכול לשוח תמונות לבלוג?

  14. גדי הגיב:

    תודה לך על האתר הנפלא.
    משמים יחזקו כוחך להמשיך ולהרבות.
    האם הכוונה לגדעון זינגר השחקן המפורסם של הצ'יזבטרון.
    אם מדובר באותו אדם אז יש כאן סיפור מופלא שנמחק מתולדות חייו.
    אודה לך אם תענה לי במיל.

  15. אלון בנדט הגיב:

    אני נכדם של שלמה ושרה טישלר ז"ל ובנה של מלכה ז"ל האחות הבכורה ,ואחיין של איילה תבדל"א האחות השנייה ושל דני טישלר האח הצעיר יבדל"א

    נהנתי לקרוא את ראשיתה של משפחתנו בארץ ישראל

  16. ענבר הגיב:

    קראתי בהשתוקקות את דבריך. רציתי לדעת מהיכן החלה שכונת מחלול: הורי גרו ברח' הירקון 24 האם זה נחשב למחלול? דבר נוסף: האם יש לך תמונות של בית ספר הירקון? למדתי בו בשנים הראשונות של בית הספר היסודי ואין לי אף תמונה.
    שנה טובה,
    ענבר

  17. yara113 הגיב:

    ערב טוב לך מר ציפר
    קראתי בשקיקה את השורות, זוכרת בתור ילדה קטנה את השכונה.
    למדתי בכיתה א.ב בנס ציונה ומשם העבירו אותנו לבית ספר הקליר. בכיתה ו עברנו לבתי חינוך בצפון,א.ד.גורדון, כי המצב הכלכלי בבית היה קשה. זוכרת איך עברנו את הגדרות לבית הקברות המוסלמי, ירדנו לים בין הצריפים
    היו בהחלט ימים לא קלים אבל יפים. אולי תזכור גם את הקיוסק של ברלה בפנת בן גוריון דיזינגוף. את הקיוסק בבן גוריון בן יהודה הזכרת, אני לא זוכרת שמות אבל את הקיוסק בהחלט זוכרת. ברשימה שהזכרת מצאתי שם שמוכר לי מאוד. שלחתי מייל ואני תקווה שצדקתי בהשערתי, אם יוכלו יכנסו לכאן לקרוא.
    האם יש לך קשר לבני צ'יפר , הכרתי אותו ומשפחתו.
    ערב טוב
    אתי

  18. זהבה קנט (פרלמן) הגיב:

    אליהו שלום,
    נהנתי מאוד מהכתוב באתר.
    רציתי לעדכן אותך בפרטים נוספים.
    משפחתינו גרה בשכונת מחלול ב' צריף 158 (הצריף היה בחוף הים ליד בית הקברות המוסלמי), בין השנים 1935 ועד 1955
    שם הורי פרלמן חיים ואידה, אחי מוטי (מוטקה)ואני זהבה.
    ברשימתך מופיעים שמות סבי וסבתי נפחן ברוך ושנדל, אשמח לדעת מהיכן יש לך את רשימת האנשים בשכונה.

    תודה
    זהבה קנט (פרלמן)

  19. yara113 הגיב:

    ערב טוב לך מר ציפר
    קבלתי מסר מסימה בו היא מאשרת שהיא הבת של. כמו שרשמת, הייתה מלאת פליאה שמצאתי.
    עכשיו שעברתי על התגובות גיליתי את חיים וייס. חיים אם זה הוא גר אחר כך ברחוב גוטליב פינת שץ והיה שכן שלנו.
    איך השכונה קורמת עור וגידים נפלא

    בבלוג שלי בתפוז יש רשומה על תל אביב גן החיות ועוד.
    http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=disabled

    בבלוגלי
    http://yara113.blogli.co.il/
    אתי

    • אסא ברטוב (גוטמן) הגיב:

      למר ציפר
      אנו האחים עדו ואסא גוטמן (ברטוב) קשורים לשכונת מחלול מיומנו הראשון-על אף שלא התגוררנו בה.
      לשנינו נערכו טקסי ברית המילה (עדו יליד 1932 ואסא יליד 1935 )בצריף של סבנו יעקב שפר שהיה צמוד לצריף של יחיאל שפר שהוא ואחיו רפאל הם דודים שלנו ובצריפיהם בילינו כל שנה את החופש הגדול.אמנו לובה שפר-גוטמן עבדה שנים מספר בבית החרושת דלפינר כמזכירה. בית חרושת דלפינר היה מגרש המשחקים שלנו ושיקשוק הנולים שלו היה שיר הערש שלקולו נרדמנו. אצל הדוד יחיאל שפר התגורר
      שנים רבות פליט בשם רוזנבונד ,שעלה הישר מהאניה שטבעה מול חוף מחלול ,ובן דודנו ושמשון שפר ניצול יחידאי מהשואה שנפל בקרב ע"י אשדוד.הקשר בין מר דלפינר למשפחת שפר היה בגין קשרים טובים שנרקמו בוינה בין אח נוסף למשפחת שפר ודלפינר.
      נא להוסיף לרשימת תושבי השכונה את ילדיו של יחיאל ואנה שפר והם נחמה ויצחק, ואת הסבא יעקב שפר תושב השכונה מ1925 ועד ליום מותו.
      תושב השכונה הפסל אהרון פריבר היה לימים המורה לציור ומוסיקה בבית ספרנו בתל מונד. את ביתי במושב חרות בנה אנטיפוב תושב מחלול שהפך לימים למושבניק.
      שכונת מחלול הייתה ביתנו השני ונשארה עמוק בזכרוננו.

  20. ryurach הגיב:

    שלום לך, מבקשת לעדכן את הפרטים לגבי המשפחה של גרינבוים חיים ושושנה, הייתה בת אחת שנפטרה אך היא לא ירדנה!! בבקשה לעדכן מאחר וירדנה עדיין חיה חיים טובים , תודה, יש לה אחות בשם רותי ואח בשם ישראל שנפטר. אני רחלי הבת של רותי. אשמח אם תעדכן את הפרטים. תודה
    כמו כן אשמח לשמוע ממך מה אתה זוכר מחיים ושושנה

  21. אסתי טפר (אלישביץ) הגיב:

    היי,
    קראתי בהתרגשות את האינפורמציה המדהימה על השכונה ודייריה.
    אני נולדתי שם עד גיל שלוש. שם הורי: גבי ושמעון אלישביץ. מחלול ב' 109
    גרו לידנו בני משפחתי, משפחת טופורק שאת עקבותיהם אני מחפשת מאוד. שם הבן אריה, שמות ההורים לא ידועים לי.
    האם תוכל לסייע לי לאתר אותם?

    תודה, תבורך
    אסתי
    0525689789

  22. דוד (דודי) הכהן הגיב:

    שלום רב,

    אנא הוסיפו את משפחתה של אמי ז"ל לרימת תושבי השכונה:

    שרה (וינר) ואברהם מאירמן. מחלול ב' צריף מס' 116.
    ילדיהם:
    רבקה בן נחום ז"ל
    הניה וולק
    סימה יעקובוביץ
    אליעזר (אלי) מאירמן
    נחמה כהן ז"ל
    זמירה דניאלי

  23. אורנה הגיב:

    שלום וכל הכבוד על המידע הרב שאספת כאן. אני ביתו של כץ יוסף בן כץ דב וחנה משכונת מחלול. אשמח לשמוע חוויות אם מישהוא זוכר את אבי ומשפחתו.

    כתובת מייל: avi303@bezeqint.net טלפון: 6868979 054

  24. דרור הגיב:

    שלום,
    אני מחפש את צאצאי (בני / בנות) משפחת גרשוביץ. משה גרשוביץ אמור להיות סבי (אבי אימי) וידוע לי שהם גרו ואולי גרים עד היום באיזור?..(הוא מופיע ברשימת התושבים בכתבה ללא פרטים). במידה ומישהו יכול לעזור לי עם פרטים נוספים אשמח.
    תודה
    דרור

  25. עמיהוד יוסף הגיב:

    משפחת עמיהוד שכונת מחלול ב' צריף 166. יוסף, יליד 1952. נולדתי בבינימינה (על הרצפה-בבית). עברנו לשכונה בשנת 1954 עקב החובה לטפל במחלת אחותי שנפגעה בשיתוק ילדים (מגפת ה"פוליו").מלבד התמונות המוצגות כאן, עקב מחסור כלכלי לא התפננו לתעד בתמונות את מעוננו וסביבתו. אודה ואשמח עלכל מראה מקום לכל מידע מצולם ו/או כתוב בנוסף למופיע כאן. יבורכו כולם-בעל הרעיון הפותח, וכל משתפי הפעולה לטובה בנידון. היבט נוסף ודחוף בו נחוץ לי מידע הינו: פינוי השכונה היה באמתלא כי הוא מתבצע לצורכי ציבור. לאמור, המשך הקמת טיילת בין גן העצמאות לבין יפו. במקום, זכה הציבור כולו בהקמת "פיל לבן" עם "כתמים שחורים" הלא הוא/היא ככר-אתרים, על כל הידוע אודותיו. תודה על תשומת הלב ועל כל היענות. יוסף.לציין, בקוראי את ספרי חסמבה, בפרקים על מקום מושבה הזדהיתי ודמיינתי לי את מנשה התמני. אז, הייתי גם תימני, גם שחרחר, וגם צנום. וכך הסתובבתי להנאתי בכל השטח(בית הקברות, גן העצמאות, וכל מרחב השכונה עד לירקון.). תיהנו.

  26. דרור זורע הגיב:

    מחפש פרטים אודות משה גרשוביץ או משפחת גרשוביץ שגרה בשכונה. מישהו מכיר את אחד מהצאצאים ? אנחנו משפחה מצד אימי ומנסים לצור קשר. אשמח לקצה חוט או מידע . תודה דרור 0544-817171

  27. וייס מוטי הגיב:

    וייס מוטי
    17/5/2013
    כתבה מרגשת מעלה זכרונות שגרתי בשכונת מחלול ב צריף 83
    בראשימת תושבי השכונה רשום וייס ושני בנים
    השם המלא הוא וייס משה ויוטה ז"ל שני הבנים מוטי וחובי
    להורים היה מכבסה בשכונה בשם "מכבסת קשר"
    גרנו בשכונה עד שנת 1958 ועברנו לאבן גבירול
    הצריף היה בשורה הראשונה לרחוב הירקון מול בית 166
    האבא היה בוועד בית הכנסת יחזקאל
    בוועד בית הכנסת היה תושב השכונה בשם גונדיונסקי משה ולו היה 3בנים מרדכי פנחס ושבתאי
    אינני זוכר באיזה צריף גרו יש להוסיף לרשימת התושבים של מחלול ב
    במחלול ב היתה עוד משפחה בשם זנדברג ולה שני בנים משה ויהושוע
    לעוד פרטים
    0522936393

  28. מוטי וייס הגיב:

    וייס מוטי 17/5/13
    כתבה מרגשת מעלה זיכרונות מהתקופה שגרתי בשכונת מחלול בצריף מס' 83.
    ברשימת תושבי השכונה רשום וייס ושני בנים. השם המלא הוא וייס משה ויוטה ז"ל ושני הבנים מוטי וחובי.
    להורים הייתה מכבסה בשכונה בשם "מכבסת קשר".
    גרנו בשכונה עד שנת 1958 ועברנו לגור ברחוב אבן גבירול.
    הצריף שבו גרנו היה בשורה הראשונה לרחוב הירקון מול בית מס' 166.
    אבא שלי היה בוועד בית הכנסת יחזקאל.
    בוועד בית הכנסת היה תושב השכונה בשם גונדיונסקי משה ולו היו 3 בנים מרדכי, פנחס ושבתאי. אינני זוכר באיזה צריף גרו. בשכונה הייתה עוד משפחה בשם זנדברג ולה שני בנים משה ויהושוע.
    עוד פרטים אשמח לתת במייל yoram_weiss@walla.com

  29. מירי יאיר הגיב:

    הכתבה של ציפר מרגשת מאוד
    אני גרתי עי רחוב דיזנגוף ,והיינו עוברים את השכונה בדרך לים.
    אני שמחה שמספרים על תל אביב כי ההיסטוריה שאינה נכתבת נמחקת.
    תודה
    אני אוהבת כל אבן בתל אביב

  30. עמיר גולן הגיב:

    מדהים אותי לקרוא את כל זה ! אני עמיר בן 20. אברהם ואידה אנטיפוב הם הוריה של סבתי נורית שחיו בשכונה.
    תוכל לעדכן את שמות ילדיהם, שכן כתבת רינה, נורית ועוד בן. לבן הזה קראו דני ז"ל.
    נחמד לראות תגובות של אנשים שכותבים על סבא רבה שלי.
    תודה.

    • Yosef Amihood הגיב:

      בס"ד. לכולם שלום. הגענו לגור בשכונת מחלול ב' בית 166 בשנת 1954.
      פונינו/התפנינו משם עקב טענת העיריה כי השכונה תימחק לצורך הקמת המשך הטיילת
      עד ליפו… מה שיצא להם זה הפיל הלבן "ככר אתרים"… מה שיצא לנו, הפסדנו
      מגורים במקום נפלא עם רקמת יחסי שכנות שלא זכורים לנו מאז. העולם מתקדם…
      ברכת הצלחה לכולם בכל מקומות מושבותיכם, לזכות להפריח מחדש את האקלים האנושי
      הנקי שחווינו. משפחת עמיהוד.

  31. גיורא הגיב:

    האם אתה, או מישהו מהקוראים, יכול לספר לי יותר על בני משפחות בונק וביאלסטוצקי? נדמה לי שאחד מבניו של בונק היה קצין בכיר בחיל הים. אודה על כל מידע או סיפור הקשור אליהם. בברכה – גיורא

  32. ulli הגיב:

    מי זטכר הספר
    ,הילדים משכונת מחלול"?

  33. אריה יודיצקי הגיב:

    ני אריה יודיצקי הבן של אורי יודיצקי יליד שכונת מחלול … נכד של חיים ושושנה יוקיצקי…התרגשתי למצוא את האתר הזה….אם יש מישהוא שזוכר ת חיים או שושנה יודיצי בעלת הקיוסק שהיה ליד המדרגות לחוף גורדון….אשמח לדעת אליהם יותר…אני זוכר את הצריף ואת הקיוסק…בתודה אריה יודיצקי

  34. יוקד אריה הגיב:

    אני אריה יוקד הבן של אורי יודיצקי…הנכד של חיים ושושנה יודיצקי ויש לי תמונות שצולמו בשכונת מחלול חיים יודיצקי סבא שלי שלא הכרתי לצערי מצולם עם חברים שלו בשכונת מחלול. כיליד '59 אני זוכר את השכונה בהתרגשות רבה

  35. טמיר עין-יה הגיב:

    בשכונת מחלול התגוררו סבתי הניה פקלמן עם סבי משה בעל טכסא ובתם ציפורה. סבתי הייתה פועלת וחלוצה שעברה תלאות וטרגדיה אישית קשה, היא כתבה את תולדותיה בספר חיי פועלת בארץ, בשנת 1940 התאבדה בקפיצה ממרפסת בית קולנוע בכיכר דיזינגוף ביום בו פוטרה מעבודתה כסדרנית במקום. בעלה משה לא עבד, התפרנס בדוחק רב מתיווך בשכונה – זאת סיפר לי הסופר שלמה שבא. משה היה חולה בשחפת ונפטר בשנת 1963 כשהוא ערירי ובודד.

  36. גל-ים (ספונוב) יובל הגיב:

    מעניין ומרגש אותי מאוד.אני נכדו של יצחק ספונוב בנו של יעקוב ספונוב

  37. גל-ים (ספונוב) יובל הגיב:

    מעניין ומרגש אותי מאוד.אני נכדו של יצחק ספונוב בנו של יעקוב ספונוב

  38. יאיר הגיב:

    אמנם אני מרחוב ארנון אבל אני מתפלא שאף אחד לא מזכיר את "מיכל'ה המשוגע" שהיה מפחיד אותנו הילדים

    • יוסף עמיהוד בן שלמה ותמר נע"ג הגיב:

      בס"ד.
      מיכאל (מיכל'ה) המשוגע לא היה משוגע.
      היה ניצול שואה אשר הארורים עיוותו חלקים באישיותו, בהם היה קצר רוח לסביבה והגיב כפי שהגיב.
      אמי עליה השלום אמרה לי כי אינו משוגע. הארורים פגעו בו ברמות וגרמו לו לפתיל קצר לנוכח מאורעות החיים.
      בעיקבות כך, פניתי אליו בתום ילדותי, בשאילה כלשהי, וזכיתי למענה שפוי לחלוטין.
      כאשר ילדים היו, כילדים, מתגרים בו, כבכל מי שנראה מוזר או מפחיד בעיניהם, היו מצליחים לעורר את זעמו.
      ככלל, לא היה פונה מיוזמתו אל איש אשר לא היצר לו באופן זה או אחר.
      היה מסיע תלת-אופניים שני גלגלים מקדימה, לאן שהוא בחיפוש פרנסה יומית, וכך שרדו הוא ורעייתו נע"ג.
      אכן ראיתיו, לצערי הרב, מפיג זעמו ומרירת חייו הקשים על רעייתו ציפ'קה ששרדה עמו את חייהם הקשים.
      ארורים הם ימ"ש וזיכרם, צוררי ישראל הידועים אשר פגעו בבני אדם והפכום לשברי כלים כפי שראינו בזוג ערירים אלו.
      יהי זיכרם ברוך.
      בשורות טובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s