לְיוֹשְׁבֵי הָאֹהָלִים

מאת: אליהו ציפר

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב

אִם בַּיִת אַיִן לִינָה בַּרְחוֹב,

לִינָה בַּשְׁדֵּרָה, עַל מַצָּע שֶׁל קַשׁ וַתֶּבֶן,

חֲזוֹנְךָ הַיָּבֵשׁ יִקְרֹם בֵּית-אֶבֶן.

אִם עַם חֵלֶכָה הָיִיתָ, שֶׁאֵינוֹ גּוֹמֵר הָחֹדֶשׁ,

צוֹדֵק מַאֲבַקְכֶם מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ

מַעֲלִין  בַּקֹּדֶשׁ – עַל דִּבְרָתִי                                                                                                                                                                                                                                                                                      לֹא סִיסְמָה רֵיקָה הִיא: "צֶדֶק חֶבְרָתִי".

וְגַם אִם הִגִּיעוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ,

וְגַם אִם שְׁקַעְתֶּם בַּבּוֹץ וּבָרֶפֶשׁ,

יְהִי מַאֲבַקְכֶם צִיּוּן וְגַלְעֵד

וְאָהֳלֶכֶם הַמֹּעֶד יְהִי לְ"אֹהֶל מוֹעֵד".